אבא שלי מת מהר. בשניה. ברגע. דום לב וזה נגמר. הוא צנח בחנות הקטנה שלו, במשחזיית הסכינים שהייתה בבת עינו בהדר, חיפה. "משחזיית פישר" ידעה את שנות האושר הגדול שלו וידעה את מותו. שנים היה חוזר ואומר לנו: "יש לי כדור אחד בקנה בשבילי". ידענו שהוא לא צוחק. היה לו אקדח ברישיון והוא ישן אתו, צמוד אליו. אבל "הכדור בקנה" נועד לימים של חולי. אבא שלי סירב לחשוב שיהפוך לסיעודי. הוא העדיף למות. למזלו לא היה צריך להתמודד עם הדילמה הזו. אולי גם למזלנו.
כעת, כשאני מתקרבת ל 50, אני רואה ושומעת עוד ועוד על חברות שמתמודדות עם הורים ומחותנים זה עם דמנציה, זו עם אלצהיימר, זה סיעודי… ומסע סיזיפי ומייאש וסוחט כוחות ומשאבים למצוא את הטיפול הטוב ביותר. ובתוך כל הקושי הנורא, וההתמודדות היומיומית, לא תמיד המשפחה יודעת להתאחד.
כמעט תמיד יש את מי שעושה.
יש את מי שמרגיש שהוא עושה.
יש את המתחמקים שמרגישים שעשו מספיק.
יש את נושאי האשמה והכאב על שלא עשו מספיק.
וכל פצעי העבר נפתחים ותחושות ה"מי שווה יותר" ולמי ההורים התייחסו יותר טוב, ולמי ההורים נתנו ובמי תמכו… – יוצאות לפעמים בצורה המכוערת ביותר האפשרית.
"אני מעדיפה לעשות הכל ורק לא לפתוח את הנושא עם האחים שלי" אומרת לי חברה במבט עייף "אין לי כוח לזה. הכי מפחיד אותי בעולם שנתחיל לריב. עדיף לי לנשוך שפתיים ולטפל באימא מאשר לריב אתם…"
אבל גם כשמעדיפים לא לריב, בפנים שורף. לא מרפה. המחשבות, לצד תחושות הקורבנות והתסכול, האשמה, הכעס, הבדידות, העייפות וחוסר הוודאות מה הולך להיות.
כשעוברים תקופה קשה, יש שאומרים שהאור זוהר בקצה המנהרה ואם רק נמתין מעט ונחזיק מעמד הוא יגיע.
כשמטפלים בהורים מבוגרים, האור בקצה המנהרה איננו. אין למה לצפות שיהיה טוב יותר עבורם, עבורינו.
ואנו חייבים להתמלא בכוחות בכל רגע ורגע, לנשום תוך כדי, להמשיך ולחיות את קצב החיים העמוס שלנו תוך כדי. תוך כדי שאנו עוברים את אחת החוויות המטלטלות ביותר שנעבור כבני אדם.
9 צעדים, מה חשוב לזכור כשמתמודדים עם הורים מבוגרים וחולים כדי לא להתפרק:
1. זכרו שזו תקופה מאתגרת. עזבו מאתגרת – זו תקופה קשה קשה קשה!!! אתם יודעים את זה וחשים את זה בכל נימי נפשיכם ובעייפות הגוף. האם אתם מסוגלים גם לחוש את האור שיש בה ברוך שמתקיים בנתינה? האם אתם רואים זאת? האם אתם מסוגלים לחוש זאת? אולי כרגע לא, אבל דעו כי תצליחו בעתיד. זוהי הזכות שלנו להעניק למי שהעניק לנו חיים ודאג לנו כל כך הרבה שנים. זה קשה, זה מתסכל, זה כואב לראות לנגד העיניים את ההידרדרות של האדם, אבל זו זכות גדולה להעניק. בכל השנים שיבואו, ניזכר בתקופה הזו כיצד נתנו מעצמנו ונחוש שלמים עם מי שהיינו. עשינו את מה שיכולנו ועשינו טוב. ליבנו יהיה שקט.
2. זיכרו את המסוגלות שלכם ושל אחרים. אלו שמגיעים פעמיים בשבוע כואבים שאינם מגיעים שלוש. אילו שלא מגיעים כמעט בכלל, מרגישים אשמה ובושה, אלו שפנו למוסד סיעודי חשים כי הלוואי והיו להם הכוחות הפיזיים והמשאבים לקחת אליהם… האשמה היא רבה, הכאב הוא רב, זכרו את המסוגלות שלכם. בכל רגע נתון אתם פועלים את הכוחות שלכם, לא יותר ולא פחות. אינכם מסוגלים אלא לפעול את הכוחות שלכם ולא תמיד אתם מחוברים אליהם. זיכרו זאת לגבי עצמכם וזיכרו זאת לגבי בני המשפחה האחרים. ברגעים כאלה מתגלות החוזקה והעוצמה, לא לכולם יש אותן. אתם יודעים את זה, נכון? לא כולם חזקים, לא כולם נדיבים, לא כולם מחוברים לנתינה. זה כואב לחשוב שאדם קרוב אליך לא מחובר לנתינה או לא עוצמתי כמו שהיית רוצה. אבל זו האמת. אנו שונים זה מזה, גם בכוחות שלנו.
3. זכרו לדאוג לעצמכם. בתוך הבלגן, בתוך הכאב, בתוך הבלבול, אל תשכחו את עצמכם ולו רק למען ההורה שזקוק לכם. כשאתם שוכחים את עצמכם אין לכם כוחות לתת. כשהופיעה בסדנא שלי חברה שאביה היה מאושפז בבית חולים בתקופה הזו, הייתי גאה בה ומאושרת כל כך. איזה עוצמות מופלאות לומר: "אני חייבת פסק זמן לעצמי להתחזק." במיוחד בתקופה הזו בידקו את המרינדה שלכם, כל מה שסובב אתכם מחברים ופעילויות ועד מה אתם בוחרים לראות בטלוויזיה ואילו שיחות אתם בוחרים לנהל עם אנשים אחרים – האם יש מרירות להוציא? איזה סוכר אפשר להכניס? מה עושה לנו טוב וימתיק את יומנו.
היו אדוקים בלמצוא מתוק להכניס ליום אם בצורת מפגש עם חברות אהובות אם בצורת ישיבה בשמש… זה חיוני.
קחו אחריות על המרינדה שלכם. אתם חשופים לכל כך הרבה כאב במפגש עם ההורה ואולי גם במקום בו הוא מאושפז, זו חובתכם למלא את שאר הזמן בטוב. לא שיחות ביקורת או שיפוט, לא בתוכניות טלוויזיה מדכאות אלא באמת בטוב, במשמח במרומם.
בכל פעם שאתם מוצאים עצמכם בסיטואציה של בחירה בתוכנית מדכאת או שיחה מדכאת או חברה מדכאת – עיצרו! זיכרו כמה חשוב עכשיו הסוכר והמתוק עבורכם ושנו כיוון. עשו לעצמכם טוב. זה לא ימעיט מהכאב על ההורה, אבל זה יאזן ויחזק. וזה חשוב. מאוד.
4. שחררו מעצמכם כל מה שאינו מחויב, כל התנדבות בועד כיתה או ליווי טיול שנתי או ועד מושבי… זה הזמן להכניס במקום השעות שהתפנו – הליכה בחוץ, מפגש עם חברה, מסאז טוב טוב, ריקוד לצלילי מוזיקה אהובה בסלון בלי שאף אחד רואה… עכשיו זה הזמן להתרכז בעצמכם! עכשיו זה הזמן להיות "אגואיסטים". אתם כל הזמן מרוכזים במישהו אחר, אהוב, לו אתם דואגים, שאר הזמן שיהיה עבורכם, עבור המשפחה שלכם עבור עצמכם באהבה. אל תתנו לסדר העדיפויות הפנימי להיות מאוזן – הכל באותו שורה והכל חשוב באותה מידה. בדקו את סדר העדיפויות ושימו את ההורה ואת השקט והנתינה המרפאה לעצמכם בראש הרשימה.
5. שלחו אור. גם אם מעולם לא עשיתם את זה הגיע הזמן. דמיינו את ההורה ובדמיון עטפו אותו באור. זה יעזור לו ולכם ויניע אתכם ממחשבות של כאב לתחושות של אהבה.
לפעמים תגלו כי קשה לכם לשלוח לו אהבה, יכול להיות כי גם אתם נושאים כאב בליבכם על שנות ילדותכם, ולמרות שאתם מסוגלים לעמוד ולהעניק ולהרחיב את ליבכם, עדיין הכאב שם. זה הזמן הנכון ביותר לעבור תהליך של ריפוי. תהליך של ריפוי שישחרר אתכם לחיים שלמים קלים יותר וישחרר את ההורה לקבל אהבה נקיה מרפאה, אם אתם מסוגלים שלחו לו ולעצמכם אהבה וזה יעזור לתהליך להתרחש.
אם הפצעים עמוקים ורוצים עזרה, פנו לעזרה. הודו בכך בפני עצמכם ובקשו עזרה מקצועית. שעת האתגר הזו תהפוך לשעת ריפוי מבורכת וחשובה לכם וגם לילדכם שיחוו אתכם מפוייסים יותר והפיוס יוכל לשכון גם בנשמתם.
לא בטוחים איך שולחים אור? לא יודעים איך מודטים? כנסו לקישור מדיטציה באהבה מלאה באור ממש כאן.
6. דברו אליו מילים רכות. גם אם אינו שומע או מבין יותר, גם אם הוא ישן, אמרו לו מילות אהבה ותודה. תנו לנשמה שלו להרגיש אהובה.
7. חבקו אותו ותנו לאחרים לחבק אתכם. אלו רגעים של מגע אנושי. העניקו לעצמכם והעניקו להורים. כמה שיותר. מגע מרפא יותר מכל תרופה. מרפא את הנפש ומחזק את הגוף. כולנו זקוקים לו במיוחד עכשיו.
8. בכל פעם שעולה מחשבה של כעס, תסכול, האשמה, כאב – נישמו עמוק ואז… חבקו גם אותה. אל תנסו להעיף אותה מהראש או להתרגז על קיומה. חבקו אותה כי היא יוצאת מהמקום המפוחד של הילד בתוכנו. ועל הילד המפוחד איננו כועסים. אנו מחבקים כדי שירגיש אהוב. אמרו למחשבה: "זה בסדר. הכל בסדר. אני אהוב/ה" ותנו לעצמכם לעצום עיניים לרגע ולהרגיש כיצד היקום כולו מחבק אתכם בשעת האתגר הגדול הזה אתו אתם מתמודדים.
9. ואם אתם מסוגלים – כיתבו. כיתבו את הכאב והתקווה, כיתבו את התסכול וההתרגשות, כיתבו את הפחד ואת הכרת התודה. כיתבו. תעדו. תנו משמעות לתהליך שאתם עוברים הוא אחד החשובים שתעברו בחייכם ואחד החשובים שילדיכם יראו את הוריהם עוברים.
היו ברוכים
קורס חשיבה חיובית בליווי אישי, מחזור חדש נפתח ב 8.1.2021, צרו עמי קשר כדי לדעת אם נשאר מקום, והצטרפו ל 7 שבועות של חיזוק והגוף והנפש יחד אתי.